תקציר
וכך אנחנו נכנסים לפאב, עומדים ליד הדלפק, מקפיצים טקילה או שתיים ושותים לחיי הכתובת: ``מכירה והגשת משקאות למי שטרם מלאו לו 18 אסורה``. לפעמים אנחנו מלווים את זה גם בקריצה. היום, כשאני חושב על כך, נראה לי שלהקפיץ טקילה זו בעצם הדרך שלנו להגיד לכל העולם שיקפוץ לנו. אנחנו כבר מספיק בוגרים להחליט בעצמנו מה טוב לנו, מה נעשה עם עצמנו, עם מי נלך ולאן. אם בעוד כמה חודשים נחזיק ביד תת מקלע - או הגה טנק או מטוס - אז עכשיו אנחנו צריכים להיות כבולים להורים שלנו ולהחלטות שלהם לגבינו?