כשההורים של דפנה מכריזים על מעבר לקיבוץ, הם בטוחים שזה הצעד הטוב ביותר. למה לא, בעצם? הרי דפנה היא ילדה חברותית ואהובה, וכולם יודעים שקיבוץ הוא "גן ידן לילדים"! אבל כשדפנה פוגשת את חבריה החדשים לכיתה, היא מגלה שהמציאות שונה מאד ממה שהובטח לה. כי כשלא מכירים אף אחד, ומלכת הכיתה הופכת לאויבת, גם לילדה מקסימה כמו דפנה אין הרבה סיכויים להשתלב ואולי עדיף להיות לא מקובל.
``טל גימל מתכננת משהו נגדי, אולי אפילו להרוג אותי.`` ``למה להרוג אותך?`` שאל גדי. ``כי אני שמנדוזה עירונית מאשדוד גונבת בנים...`` מספרת דפנה לגדי.... והוא מציע לה: ``את יכולה להפתיע בהפוך, להחליט למשל שלהיות לא-מקובל זה הבי טוב... אולי תקימי ארגון של הלא-מקובלים, ארגון שכל מי שרוצה להצטרף אליו צריך להוכיח ולהצהיר שהוא לא-מקובל?`` האם יקימו הילדים ארגון כזה? ומי ירצה להירשם אליו? ואולי די במחשבה על הקמת הארגון כדי לעזור לדפנה?
ארגון הלא-מקובלים הוא סיפור רגיש ומרתק על הקושי לקבל את החדש והאחר ועל הרצון להרגיש שייך. חנה ליבנה כותבת ספרים לילדים ונוער ועוסקת בהנחיית סדנאות לכתיבה. בין ספריה לבני הנוער: הבול, ילד אמיתי, סבתא של טרזן, מין גיל כזה. זכתה בפרס זאב ובפרס פניה ברגשטין.