"שאלה אחת מציקה לי, ומשום מה לא שאלתי אותה עד היום. איך זה שאתה, עם טביעת העין המצויינת שלך, לא זיהית אותי בפגישה הראשונה שלנו?"
"זיהיתי, הרי אמרתי לך שאת מוכרת לי".
"כן, אבל ברגע שאמרתי לך שאתה טועה, השתכנעת מייד".
"אולי רציתי שתהיי מישהי אחרת, והשתכנעתי בנקל".
"בכל זאת, איך זה שלא זיהית אותי?"
"את יודעת, אנשים משתנים. חזות אחרת, תסרוקת חדשה. עשר שנים הן חתיכת זמן".
"מעסיקה אותי המחשבה, שבבוא היום הנשמה שלנו פורחת מאיתנו ומתיישבת בגופו של אדם אחר. אנחנו משמשים רק בגד-גוף. נניח שחומדים לנו לצון, ולא ממתינ
ים שנמות כדי לקחת מאיתנו את הנשמה, אלא מחליפים אותה במהלך חיינו. אנחנו עלולים להישאר עם הגוף בלבד". "מה את רוצה להגיד בזה?"
"שאולי דפנה של היום, היא רק בגד הגוף של דפנה שהכרת".
ספריו הקודמים של יגאל גלאי, שראו אור בהוצאת מודן: התרבעות, סתיו 1969 היה גשום , מים ביד , דברים בגליה.