מקאמות היו, מאז שחר ההיסטוריה , דרך לתאר עלילות גבורה. לכאורה, הן פיוטיות מכדי לתאר את עיסוקו של צבא באש ובאבק ואת עבודתם של אנשי המלחמה ושל כלי המשחית, ובכל זאת , דווקא באמצעות החרוזים נמצא הנתיב לתאר את הנשמה הגדולהשמאחורי עבודת השטח והמטה, היומיומית והאפורה, שרחוקה מזרי הדפנה ומתשואות ההלל. אחרי הכל, אלה האנשים - חיילים צעירים ומפקדים ותיקי קרבות - שמביאים אל תוך שגרת הביטחון מגע אנושי של מסירות, הקרבה, תעוזה ואומץ לב. במדינה קטנה כשלנו, המחוברת אל הצבא ואל עבודת הביטחון השוטף, נמצאים מאחורי הדי הנפץ, בתוך עמוד האש ... ועמוד הענן מי שמוסרים נפשם, סביב השעון, בימי חול וחג, למען בטחוננו. דווקא משום כך הם ראויים למילים הפיוטיות, שמעניקות להם את הכבוד, ההערכה וההצדעה שהם כל כך ראויים לה.