פינוי הגורר עימותים בין דרג צבאי לדרג מדיני ,מי יקבע את מועד הפינוי ,כיצד למנוע פינוי תחת אש, איך להימנע מפגיעה חמורה ביוקרת הצבא המתפנה
בכל אלה דן ספר זה, העוסק בוויכוח הגדול שהתגלע בשנת 1948 בצמרת הבריטית בשאלה מתי לפנות את ירושלים, המרכז השלטוני והמנהלי של רשויות המנדט במשך 30 שנה.
הגורמים הצבאיים תבעו התפנות במועד המוקדם האפשרי, ואילו הנציב העליון דגל בהתפנות מסודרת, שתבטיח את שלוותה של העיר ובמיוחד של המקומות הקדושים לנצרות, תוך שיצר זיקה ישירה בין ההתפנות מירושלים לסיום המנדט.
... n>חילוקי הדעות נמשכו במהלך ארבעה החודשים הראשונים של שנת 1948 והגיעו לשיאם ב26 - באפריל 1948, עת תבעו מפקדי הצבא בלשון חד - משמעית את ההתפנות מהעיר בתוך עשרה ימים. נדרשה התערבות של לונדון. ראש ממשלת בריטניה, קלמנט אטלי, כינס למחרת היום ישיבה שלא מן המניין עם כמה משריו הבכירים, ובסיומה הורו הללו את מפקד כוחות בריטניה במזרח - התיכון לשגר לארץ - ישראל בלא דיחוי תגבורות צבא. זאת על מנת לאפשר לנציב העליון להישאר בירושלים עד לתאריך אותו קבעה הממשלה לסיום המנדט. התגבורות נשלחו ומטבע הדברים עוררה החשתן ארצה תהיות וסימני שאלה באשר לכוונות ה"אמיתיות" של הבריטים. כלום התעוררו, לפתע, בלונדון מחשבות שניות באשר להתפנות מארץ - ישראל ולסיום המנדט?
יונה בנדמן שירת בשעתו בתפקידים בכירים באמ"ן/מחקר ובמחלקת ההיסטוריה של צה"ל. פרסם שורה של מאמרים בסוגיות מזרח - תיכוניות שונות, בעיקר על מצרים וכוחותיה המזוינים, ועל מעורבותה של ארצות - הברית באזורנו במהלך מלחמת יום הכיפורים ולאחריה. הוא חוקר, במסגרת "העמותה לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי" ב"יד טבנקין", היבטים שונים הקשורים בהתפנותה של בריטניה מארץ ישראל.