הקדמונים ראו בשינה צורה של מוות. במיתולוגיה היוונית שינה ומוות היו תאומים בני הלילה. גם היהודי המאמין מפקיד את נשמתו מדי ערב, לפני עלותו על יצועו, בידי בורא עולם ומתפלל על משכבו. לא בכדי נתפשה השינה כצורה של מוות. בשינה אנו מנותקים מגירויי הסביבה, אין לנו שליטה במחשבותינו וברגשותינו ודומה שעד היקיצה המוח נוטל מעין "פסק זמן" מכמויות המידע האדירות המגיעות אליו במשך היום. אין תימה, אפוא, ששינה לא תפסה עד כה מקום נכבד במקום מחקרי, שכן סברו, המוח כאילו נח והשינה שימשה מקור השראה עשיר למשוררים ולפילוסופים.
ספר זה לא נועד לשמש כספר לימוד אנציקלופד