איסורי החזיר זכו למעמד מיוחד בהיסטוריה היהודית ובתרבות היהודית. יהודים ולא-יהודים ראו בהם סמל, ובשנותיה הראשונות של המדינה הם הוכנסו רשמית אל ספר החוקים הישראלי: בשנת 1956 חקקה הכנסת חוק המתיר לרשויות המקומיות לאסור או להגביל בתחומן גידול חזירים ואף החזקה או סחר של בשר חזיר. בשנת 1962 עלתה החקיקה בנושא מדרגה, ונחקק חוק האוסר באופן כללי על גידול חזירים והחזקתם, מלבד חריגים מעטים.
חוקים וחיות אחרות עוקב אחר סיפורם של חוקים אלה – ההתנגדות שהם עוררו, תהליך אימוצם ואכיפתם הלכה למעשה – מתוך הכרה בכך שהמחלוקות בנושא זה משמשו... ת מפתח להבנת שינויי עומק בחברה הישראלית בשאלות של דת ומסורת, תרבות וזהות לאומית, והאיזונים הנדרשים בין אינטרסים ציבוריים לזכויות הפרט.
האם השחיקה שחלה בתמיכה הציבורית בחוקי החזיר מעידה על שינוי ביחסו של הציבור היהודי בישראל למקומה של הדת במדינה? באיזה אופן משתלב סיפורם של חוקי החזיר בהסדר ה"סטטוס קוו" ובשינויים המתחוללים בו? חוקים וחיות אחרות עוסק בשאלות אלה ואחרות, כשלעצמן ובהקשר הרחב יותר של דת, זהות ותרבות בישראל של היום.
דפנה ברק-ארז מכהנת כשופטת בבית המשפט העליון. קודם לכן שימשה פרופסור מן המניין ודקאן הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. פרסמה מאמרים וספרים רבים, בהם "אזרח-נתין-צרכן: משפט ושלטון במדינה משתנה" (2012).