כְּבָר כְּשֶׁקָּם בַּבֹּקֶר עִם מַסְטִיק בַּשֵּׂעָר, וּמִיָּד אַחַר כָּךְ דָּרַךְ עַל הַסְּקֶטְבּוֹרְד וְהַסְּוֶדֶר נָפַל לוֹ לַכִּיּוֹר, אַלֶכְּסַנְדֶר יָדַע שֶׁזֶּה הוֹלֵךְ לִהְיוֹת יוֹם אָיֹם וְנוֹרָא וְגָרוּעַ וְלֹא טוֹב בִּכְלָל.
וְזֶה נִמְשַׁךְ: בַּהַסָּעָה הָיָה לוֹ צָפוּף, בַּגַּן הַחֲבֵרִים לֹא הָיוּ נֶחְמָדִים, רוֹפֵא הַשִּׁנַּיִם מָצָא חוֹר דַּוְקָא בַּשֵּׁן שֶׁלּוֹ, וַהֲכִי גָּרוּעַ – בַּטֶּלֶוִיזְיָה הָיוּ נְשִׁיקוֹת. וְאַלֶכְּסַנְדֶר שׂוֹנֵא נְשִׁיקוֹת.
מִי לֹא מַכִּיר יָמִים כְּמוֹ הַיּוֹם שֶׁל אַלֶכְּסַנְדֶר? וּמִי לֹא חָלַם