זוכה בציון לשבח במסגרת פרס מוזיאון ישראל לאיור
אֲנִי אוֹהֶבֶת לִבְנוֹת אַרְמוֹנוֹת.
אָז בָּנִיתִי אַרְמוֹן בַּחוֹל,
אֲבָל לֹא סְתָם אַרְמוֹן:
אַרְמוֹן אֲמִתִּי, עִם גַּגּוֹת וּצְרִיחִים וַחֲפִיר לְתַנִּינִים.
וּמָהקוֹרֶה כְּשֶׁמּוֹפִיעַ&n... bsp;אַרְמוֹן אֲמִתִּי עַל שְׂפַת הַיָּם?
דְּבָרִיםמְשֻׁנִּים מְאוֹד! מֻפְלָאִים! מַלְכוּתִיִּים! וּבִלְתִּיצְפוּיִים...
עֵינַת צָרְפָתִי הִיא מֵהַמְּאַיְּרוֹת הַבּוֹלְטוֹת בְּיִשְׂרָאֵל.
אַרְמוֹן בַּחוֹל הוּא הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי שֶׁכָּתְבָה וְאִיְּרָה.
סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן, 'הַשְׁכֵנִים', שֶׁיָּצָא בְּהוֹצָאַת כֶּתֶר,
זָכָה לְשִׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת וְתֻרְגַּם לְ־16 שָׂפוֹת.