חכמי התלמוד עצמם אמרו שאין מציבים לתלמידיחכמים מצבת זכרון על קברם, משום שדבריהם- הם הם זכרונם. אך גם יצירתם של החכמים,בתלמוד ובמדרשים, לא נועדה, מעצם טבעה, לסיפור ההיסטוריה ולתיאור תולדות החכמים. יש בה אף מגמה עקרונית להשאיר את הדברים בתוך "הווה נצחי" שבו הרעיונות הם הדברים היציבים ואילו סדר הזמנים והדורות הם בעלי חשיבות משנית בלבד. עם זאת, ספרות התורה שבעל פה אינה חומר יבש ונעדר אישיות, המשא ומתן, השיחות בין החכמים ואפילו דברי ההלכה, מלאי חיים ומתוכם מתגלית אשיותם של החכמים השונים ודמותם הרוחנית.
בספר זה יש דרך מסוי