בין הקרבות הראשונים של מלחמת העצמאותהיה הקרב של הל"ה , שיצאה הבמסע רגלי באישון לילה להבקיע את המצור הערבי על גוש עציון ולהחיש עזרת הצלה ליושביו , שניצבו מול סכנת גיבוש והשמדה. הל"ה-עמוסים על גבםבתחמושת,חומרי נפץ,סוללות, פלסמה וחומרי חבישה-הגיעו במסעם המפרך עד חמישה ק"מ מיעדם בגוש עציון.שם נתקלו והוקפו בכאלפיים ערבים חמושים,שהוזעקו מרחבי הר חברון לחסום את דרכם.
מעטים מול רבים,מנותקים מקשר מחזית ומעורף, הם נלחמו בגבורה עילאית משעות הבוקר והדפו את תוקפיהםגלים גלים עד שאזלה תחמושתם עם רדת היום.
שלושים וחמישה צעירים עבריים, ממי
... טב הנוער, לוחמי פלמ"ח וחי"ש, שמחציתם היו סטודנטים מחוננים באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים,נפלו עד אחרון ויאבדו כולם בלילה אחד.הידיעה על מותם הכתה בארץ כמכת הלם,אבל כבד ירד על היישוב כולו.מחלקת הל"ה הפכה לסמל ולמופת של מסירות עד כלות למען אחים נצורים ולמען תקומת ישראל. נתיבם הנחיל לדורות מסר של גבורה עילאית אישית וקבוצתית, שהפכה לחלק ממיתוס הגבורה הישראלית.
בספר זה נאספו ונקבצו דברי שירה,אגדה,עדות,פזמון וזמר,ציור ופסל,שנוצרו על הל"ה מאז נפילתם ועד עצם ימינו. מכולם עולה ביטוי גאון־היגון, המאיר על נתיבם ההרואי, לזכור ולהזכיר- אל יהי קרבנם לשווא.