הבת הסוררת

אביה של פלורנטינה, הבל רוזנובסקי, הגיע לארצות הברית מפולין כמהגר חסר כול, עשה חיל והפך לאחד מאילי המלונאות האדירים בעולם. פלורנטינה נולדה ב־1934 ,וכבר כילדה גילתה אומץ וכוח רצון שהאומנת האנגלייה והמורים שלה לא הצליחו להכניע. האירוניה של חייה היא שהגבר שגורלה נקשר בגורלו הוא ריצ'רד קין, בנו של האויב הנצחי של אביה. פלורנטינה, שלעולם אינה מסתפקת במקום השני, בוחרת לוותר על הירושה העצומה ולהינשא לגבר שהיא אוהבת. היא בונה לה אימפריה בכוחות עצמה, ולבסוף, בתוקף שאפתנו... תה שאינה יודעת גבולות, היא חותרת אל המשרה הרמה ביותר בארצות הברית.

הבת הסוררת הוא סיפורה של אישה כריזמטית וחזקה, היודעת למצוא את דרכה בחדרי ההנהלה של חברות העסקים הגדולות ובמסדרונות הפוליטיקה, אישה היודעת להעריך יריב הגון ולהתגבר על המכות שמנחיתים עליה החיים. בספר נפרׂשת הדרך המפותלת והמרתקת שעובר דור ההמשך של ויליאם קין והבל רוזנובסקי, היריבים המיתולוגיים מרב־המכר 'קין והבל' שראה אור בעשרות מדינות ועובד לסדרת טלוויזיה.

פרק ראשון

פרולוג

"נשיאת ארצות הברית," ענתה.

"אני מכיר כמה דרכים משתלמות יותר לפשיטת רגל." אמר אביה, הסיר את משקפי חצי הסהר מעל קצה אפו והציץ בפני בתו, מעבר לעיתון שבידיו.

"אל תהיה קטנוני, אבא. הנשיא רוזוולט הוכיח לנו שאין שליחות נעלה יותר משירות ציבורי."

"הדבר היחיד שרוזוולט הוכיח..." פתח אביה, אך השתתק וחזר לעיתונו, משום שחשב כי הערתו תהיה מטופשת בעיני בתו.

הנערה המשיכה כאילו הייתה מודעת היטב למתרחש בנפשו של אביה. "ברור לי שיהיה זה חסר טעם מבחינתי לנסות להגשים שאיפה כזאת בלי תמיכתך. עצם היותי אישה יעורר די קשיים, גם בלי להוסיף את החיסרון שברקע פולני."

מחסום העיתון, שהפריד בין האב ובתו, הוסר בפתאומיות. "אל תדברי כך על פולנים," אמר. "ההיסטוריה הוכיחה שאנו עם בעל כבוד עצמי, שלעולם אינו חוזר בו מהבטחתו. לאבי היה תואר ברון..."

"כן, אני יודעת, גם לסבא שלי היה תואר ברון, אבל עכשיו הוא לא בסביבה כדי לעזור לי להיות נשיאה."

"חבל," נאנח האב, "משום שהוא היה נעשה, בלי ספק, מנהיג דגול של עמנו."

"ובכן, מדוע לא תעשה זאת נכדתו?"

"אין שום סיבה שלא," אמר האב והישיר מבט אל עיני הפלדה האפורות של בתו היחידה.

"אם כך, אבא, האם תעזור לי? בלי הגיבוי הפיננסי שלך, אין לי שום תקווה להצליח."

אביה היסס לפני שהשיב, הרכיב את משקפיו על קצה אפו וקיפל באיטיות את ה'שיקגו טריביון'.

"אעשה איתך עסקה, יקירתי. בסופו של דבר, פוליטיקה היא עסקים. אם תוצאות הבחירות המוקדמות במדינת ניו־המפשייר יהיו מספקות, אתמוך בך לחלוטין; אם לא, עלייך לוותר על הרעיון כולו."

"מהי ההגדרה שלך ל'מספקות'?" באה התשובה המיידית.

האב היסס שוב ושקל את דבריו. "אם את מנצחת בבחירות המוקדמות, או זוכה בשלושים אחוזים מכלל הקולות, אלך איתך עד אולם הוועידה, גם אם פירוש הדבר שבסוף אהיה עני ואביון."

הנערה נרגעה, לראשונה מאז תחילת השיחה. "תודה לך, אבא, לא יכולתי לבקש יותר מזה."

"לא, מובן שלא," השיב. "ועכשיו, אני יכול לחזור לעיתון שלי כדי לגלות כיצד ייתכן שה'קאבּס' נוצחו בסדרת המשחקים האחרונה על ידי ה'טייגרס'?"

"אין ספק שהם היו חלשים, כפי שאפשר לראות מהתוצאה תשע־שלוש."

"גבירתי הצעירה, את יכולה לדמיין לעצמך שאת מבינה דבר אחד או שניים בפוליטיקה, אבל אני יכול להבטיח לך שאין לך שום מושג בבייסבול," אמר האב כאשר אשתו נכנסה לחדר. הוא הפנה לעברה את גופו המוצק ואמר, "בתנו רוצה לרוץ לנשיאות ארצות הברית. מה דעתך על זה?"

הנערה הביטה בה בלהיטות, מצפה לתשובה.

"אומר לךָ מה אני חושבת," אמרה האם, "אני חושבת שהיא הייתה צריכה להיות במיטה מזמן, ואתה אחראי לכך שהיא ערה בשעה כל כך מאוחרת."

"כן, אני משער שאת צודקת," אמר הבעל, "לכי לישון, ילדתי."

עיני האב עקבו אחר בתו בת ה-11 שעזבה את החדר. הוא הבחין שאצבעות ידה הימנית היו קמוצות לאגרוף זעיר, כפי שעשתה תמיד כאשר זעמה או כאשר הייתה נחושה בדעתה. הוא חשד שהפעם היא גם זועמת וגם נחושה בדעתה, אך אמר לעצמו שלא יועיל לנסות להסביר לאשתו שבתם היחידה אינה יצור אנושי רגיל. הוא ויתר זה מכבר על כל ניסיון לשתף את אשתו בשאיפותיו, והיה לפחות אסיר תודה על כך שלא תוכל לדכא את שאיפות בתם.

הוא חזר לסיפור על ה'קאבּס' של שיקגו, ונאלץ להודות בפני עצמו כי ייתכן שבתו צדקה גם בנושא זה.

פלורנטינה רוזנובסקי לא הזכירה שיחה זאת במשך 20 שנה, אך כאשר הזכירה אותה, שיערה שאביה יעמוד בהבטחתו. בסופו של דבר, "הפולנים הם עם בעל כבוד עצמי שלעולם אינו חוזר בו מהבטחתו".

העבר
1934-1968
 

1

הלידה לא הייתה קלה, אך שום דבר לא בא בקלות להבל וזוּפיה רוזנובסקי, והם למדו להתייחס לכך באורח פילוסופי. הבל רצה בן, יורש שיוכל להיות בבוא היום יושב ראש 'רשת הברון'. הבל היה בטוח שכאשר בנו יהיה מוכן ליטול את הפיקוד לידיו, יוזכר שמו בנשימה אחת עם שמותיהם של ריץ וסטאטלר, וכי 'רשת הברון' תהיה הגדולה ביותר בעולם. הבל פסע אנה ואנה במסדרון החדגוני של בית החולים 'סנט לוק', ממתין לצעקה הראשונה, וצליעתו הקלה נעשתה בולטת יותר עם כל שעה שחלפה. מדי פעם נענע את צמיד הכסף שעל מפרק ידו, והביט בשם שהוטבע עליו בבהירות רבה. הוא פנה לאחור וראה את ד"ר דודק הולך לקראתו.

"מזל טוב, מר רוזנובסקי," קרא.

"תודה לך," אמר הבל בלהיטות.

"יש לך בת יפהפייה," אמר הרופא כאשר הגיע אליו.

"תודה לך," שינן הבל בשקט וניסה להסתיר את אכזבתו. הוא פסע בעקבות הרופא המיילד לחדר קטן בקצה המסדרון. הבל הביט מבעד לחלון התצפית בשורת פנים מכווצות. הרופא הצביע על בתו הבכורה. בניגוד לשאר התינוקות, היו אצבעותיה הזעירות קמוצות לאגרוף. הבל קרא באיזשהו מקום שתינוק אינו אמור לעשות זאת במשך שלושה שבועות לפחות, הוא חייך בגאווה.

האם ובתה נשארו בבית החולים 'סנט לוק' עוד שישה ימים, והבל ביקר אצלן מדי בוקר. הוא עזב את מלונו רק לאחר שאחרון האורחים קיבל את ארוחת הבוקר, וכן בשעות אחר הצהריים רק לאחר שכל האורחים עזבו את חדר האוכל של המלון. מברקים, פרחים וכרטיסי ברכה — לפי צו האופנה האחרונה — הקיפו את מיטת הברזל של זוּפיה. הייתה זאת עדות מוחשית לכך שגם אחרים שמחים בלידת בתה. האם והבת, שעדיין לא נמצא לה שם — הבל שקל שישה שמות לבן — חזרו הביתה ביום השביעי.

כשמלאו לבתם שבועיים היא נקראה פלורנטינה, על שם אחותו של הבל. לתינוקת הוכן חדר בקומה העליונה של הבית, שקושט מחדש. הבל נהג לבלות שעות רבות בצפייה בבתו. הוא היה מביט בה בשנתה וכשהתעוררה וידע שעתה עליו לעבוד קשה יותר מאשר בעבר על מנת להבטיח את עתידה. הוא היה נחוש בדעתו שלפלורנטינה תהיה התחלה טובה יותר בקריירה מזו שהייתה לו. היא לא תדע את הזוהמה ואת הרעב שהיו מנת חלקו בילדותו ולא את ההשפלה שידע כאשר הגיע לחוף המזרחי של אמריקה כמהגר, עם כמה רובלים חסרי ערך שהיו תפורים בבטנת המקטורן של חליפתו היחידה.

הוא ידאג לכך שפלורנטינה תקבל את ההשכלה הפורמלית שחסרה לו, אם כי לא היה לו הרבה על מה להתלונן. פרנקלין ד' רוזוולט ישב בבית הלבן, ונדמה היה שרשת המלונות הקטנה של הבל תצא בשלום מן המשבר הכלכלי הגדול. אמריקה הסבירה פנים למהגר הזה.

כל אימת שישב בגפו אצל בתו, בחדר הילדים שבקומה השנייה, נהג לחשוב על עברו ולחלום על עתידה.

כאשר הגיע לארצות הברית, מצא עבודה באטליז קטן, בלואר איסט סייד בניו־יורק. שם עבד במשך שנתיים, עד שהתקבל לעבוד כעוזר למלצר במלון 'פלאזה'. סאמי, ראש המלצרים הזקן, התייחס להבל מיומו הראשון שם כאילו היה חלאת המין האנושי. כעבור ארבע שנים, גם סוחר עבדים היה ודאי מתרשם מן העבודה ומאינספור השעות הנוספות שהשקיע זה שנחשב לחלאת המין האנושי, כדי להגיע למעמד הרם ולהיות סגנו של סאמי, ומלצר ראשי ב'חדר האלון'. במרוצת השנים המוקדמות האלה למד הבל בשעות אחר הצהריים, חמישה ימים בשבוע, באוניברסיטת קולומביה. לאחר שכלי ארוחת הערב סולקו מחדר האוכל, נהג לקרוא עד שעת לילה מאוחרת.

יריביו תהו מתי הוא ישן.

הבל לא היה בטוח שהתואר שזה עתה קיבל יוכל לקדמו בחיים, בעודו מוסיף לעבוד כמלצר ב'חדר האלון' של מלון 'פלאזה'. טקסני חסון, מר דייוויס לרוי, ענה על שאלה זאת, לאחר שצפה במשך שבוע בהבל המשרת במסירות רבה את האורחים. מר לרוי, בעליהם של 11 בתי מלון, הציע להבל להיות סגן המנהל בטוב במלונותיו, 'ריצ'מונד קונטיננטל' בשיקגו, והאחראי היחיד לניהול המסעדות.

הבל שב אל ההווה כאשר פלורנטינה החלה לחבוט על מסגרת העריסה. הוא הושיט אצבע, ובתו נאחזה בה כאילו הייתה חגורת הצלה המושלכת למים מספינה טובעת. היא החלה לנשוך את היד במה שבוודאי חשבה לשיניים...

כאשר הגיע הבל לשיקגו, מצא שהניהול של 'ריצ'מונד קונטיננטל' גרוע. הוא לא היה זקוק לזמן רב כדי לגלות מדוע. המנהל, דזמונד פייסי, נהג לזייף את ספרי החשבונות, והבל התרשם שהאיש נהג כך ב-40 השנים האחרונות. הבל, סגן המנהל החדש, אסף בששת החודשים הראשונים מידע והוכחות נגד פייסי, ואחר כך הציג בפני מעסיקו תיק שכלל את העובדות. דייוויס לרוי הבין את אשר נעשה מאחורי גבו, ומייד פיטר את פייסי ומינה את בן חסותו לתפקיד מנהל המלון. הבל ניגש לעבודה במשנה מרץ, והיה כה משוכנע שיעלה בידו לשפר את המצב הכלכלי של 'רשת ריצ'מונד', עד שכאשר אחותו הקשישה של לרוי הציעה למכירה את חלקה במניות הרשת, שהסתכמו ב-25 אחוזים, מכר הבל את כל אשר היה לו כדי לקנות אותן. המחויבות האישית של המנהל הצעיר נגעה לליבו של דייוויס לרוי, והוא מינה את הבל למנהל הכללי של הרשת.

מאותו רגע השניים נעשו שותפים, והיה זה קשר עסקי שהתפתח לידידות קרובה. הבל היה הראשון שהבין עד כמה קשה היה לטקסני להתייחס ליוצא פולין כאל שווה. לראשונה מאז בואו לאמריקה חש ביטחון — עד שגילה שאנשי טקסס שייכים לשבט גאה, בדיוק כמו הפולנים.

הבל לא יכול עדיין להשלים עם מה שהתרחש. אם דייוויס לרוי היה נותן בו אמון, מספר לו את האמת על קשייה הכספיים של הרשת — למי לא היו בעיות בעת המשבר הכלכלי? — היה עולה בידם למצוא פתרון. דייוויס לרוי היה בן 62 כאשר מנהל הבנק שלו הודיע לו שכבר אין די בבתי המלון כדי לערוב למשיכת היתר שלו, ושהבנק תובע עוד ביטחונות לפני שיסכים לשלם את משכורות החודש הבא. בתגובה לאולטימטום של הבנק, אכל דייוויס לרוי ארוחת ערב שקטה בחברת בתו ופרש לסוויטה הנשיאותית שבקומה ה-17 עם שני בקבוקי ויסקי. אחר כך פתח את החלון, וקפץ. הבל לא ישכח לעולם את הרגע שבו עמד בפינת שדרת מישיגן, בשעה ארבע לפנות בוקר, והיה עליו לזהות גופה שיכול היה להכירה רק על סמך המעיל ששותפו לבש בערב הקודם. השוטר שחקר את הפרשה העיר שהייתה זאת ההתאבדות השביעית בשיקגו באותו יום. לא היה בכך כדי לנחם. כיצד יכול היה השוטר לדעת על הדברים הרבים שדייוויס לרוי עשה למען הבל, ועל אסירות התודה והידידות שבהן רצה לגמול לו בעתיד?

בצוואתו שנכתבה בחיפזון רב, הוריש דייוויס לרוי את 75 האחוזים הנותרים של מניות הרשת להבל, וכתב לו שאף על פי שהמניות חסרות ערך, הרי בעלות מלאה על הרשת תעניק לו סיכוי טוב יותר לבוא לידי הסכם חדש במשא ומתן עם הבנק.

עיני פלורנטינה נפקחו והיא החלה לבכות. הבל הרים אותה בחיבה, ומייד הצטער על כך, שכן חש ברטיבות הדביקה של החיתול. הוא החליף את חיתוליה במהירות, ייבש את הילדה בזהירות רבה, לפני שקיפל את החיתול לצורת משולש והקפיד שהסיכות הגדולות יהיו תמיד רחוקות מגופה. כל מטפלת הייתה מעריכה את זריזותו. פלורנטינה עצמה את עיניה ונרדמה על כתפי אביה. "תינוקת כפוית טובה," מלמל בחיבה ונשק על לחיה.

לאחר הלווייתו של דייוויס לרוי, ניגש הבל למשרדי 'קין את קאבוט', הבנק של 'רשת ריצ'מונד' בבוסטון, והפציר באחד השותפים שלא ימכור את 11 בתי המלון בשוק החופשי. הוא ניסה לשכנע את הבנק שאם יעניק לו את הגיבוי הדרוש, יוכל לשפר במשך הזמן את המאזן. הגבר החלקלק וקר הרוח שישב מאחורי המכתבה היקרה לא התרשם. "עליי לפעול לטובת הבנק," אמר כתירוץ. הבל לא ישכח לעולם את ההשפלה שהייתה כרוכה בפנייה אל גבר בן גילו בתואר "אדוני", ואף על פי כן לצאת משם בידיים ריקות. לאיש הייתה בוודאי נשמה של קופה רושמת, אחרת היה מבין בוודאי כי אנשים רבים יסבלו בעקבות החלטתו. הבל הבטיח לעצמו, בפעם המאה, שיום אחד ינקום במר ויליאם קין, האיש האלגנטי מהאוניברסיטה היוקרתית של "ליגת הקיסוס".

באותו לילה חזר הבל לשיקגו ואמר לעצמו שדבר גרוע יותר לא יכול לקרות לו, אך עם בואו גילה שמלון 'ריצ'מונד קונטיננטל' נשרף עד היסוד ושהמשטרה מאשימה אותו בהצתה. הסתבר שאמנם הייתה הצתה, אך היה זה מעשה ידיו של דזמונד פייסי שרצה להתנקם בו. פייסי נעצר והודה בפשע, וסיפר שכל שאיפתו הייתה להביא למפלתו של הבל. הוא היה מצליח בכך, אלמלא חברת הביטוח נחלצה לעזרתו של הבל. עד אז תהה הבל אם לא היה לו טוב יותר במחנה השבויים הרוסי, שממנו נמלט לפני בואו לאמריקה. אך מזלו האיר לו פנים. משקיע אלמוני, שלדעת הבל חייב היה להיות דייוויד מאקסטון, בעל רשת בתי המלון 'סטיוונס', רכש את 'רשת ריצ'מונד' והציע להבל את משרת המנהל הכללי. כך ניתנה לו אפשרות לנסות להוכיח שהוא מסוגל להבריא את הרשת.

הבל נזכר כיצד שב ומצא את זוּפיה, הנערה הבטוחה בעצמה שפגש על הספינה שהביאה אותם לאמריקה. היא גרמה לו להרגיש כל כך לא בוגר, באותם ימים. אך כשנפגשו מחדש, גילה שהיא עובדת כמלצרית במלון 'סטיוונס'.

שנתיים חלפו מאז, ואף על פי שרשת בתי המלון בעלת השם החדש, 'רשת הברון', לא צברה רווחים ב-1933, הסתכמו ההפסדים ב-23 אלף דולר בלבד. זאת, בזכות החגיגות שנערכו במלאת מאה שנה לשיקגו, יותר ממיליון תיירים ביקרו בעיר כדי ליהנות מהיריד העולמי.

לאחר שפייסי הורשע בהצתה, הבל היה צריך להמתין רק לקבלת הכסף מחברת הביטוח, לפני שיוכל לגשת לבנייתו המחודשת של המלון בשיקגו. הוא ניצל את תקופת הביניים כדי לבקר בעשרת בתי המלון הנוספים של הרשת, ולפטר עובדים שגילו נטיות כספיות דומות לאלה של דזמונד פייסי. הוא לא התקשה למצוא מחליפים לעובדים אלה מקרב אלפי המובטלים שמילאו את רחובות הערים של אמריקה.

זוּפיה החלה להביע קוצר רוח נוכח מסעותיו של הבל מצ'רלסטון למובייל, מיוסטון לממפיס, כשכל העת הוא משגיח על המתרחש בבתי המלון שלו בדרום. אך הבל הבין שאם הוא מתכוון לקיים את התחייבותו בהסכם עם המשקיע האלמוני, יהיה לו מעט מאוד פנאי לשבת בבית, ואין זה מעלה או מוריד עד כמה העריץ את בתו. ניתנו לו עשר שנים להחזרת ההלוואה הבנקאית. אם יעמוד בכך, סעיף בחוזה אִפשר לו לרכוש את 60 האחוזים הנוספים של מניות החברה, תמורת שלושה מיליון דולר. מדי ערב זוּפיה הודתה לאל על כל אשר היה להם כבר, והפצירה בהבל להאט את הקצב, אך שום דבר לא יכול היה לעצור אותו והוא היה נחוש בדעתו להגשים מטרה זו.

"ארוחת הערב מוכנה," אמרה זוּפיה בקול רם.

הבל העמיד פנים שלא שמע והוסיף להתבונן בבתו הישנה.

"לא שמעת אותי? האוכל מוכן."

"מה? לא, יקירתי. מצטער. אני כבר בא." הבל קם באי רצון כדי להצטרף לאשתו לארוחת הערב. השמיכה הקלה האדומה של פלורנטינה נפלה על הרצפה ליד העריסה. הבל הרים את השמיכה הקלה והניח אותה על השמיכה שכיסתה את בתו. הוא לא רצה שיהיה לה קר לעולם. היא חייכה בשנתה. "האם היא חולמת את

חלומה הראשון?" תמה הבל וכיבה את האור.