לאחר שרופאיו הודיעו לו שלהם אין מה להציע לו ולרפואה אין מה להציע לו, בחר תמיר להב-רדלמסר להתמודד במחלתו המסתורית והמשונה בכלים היחידים שנותרו לו: עיון בטקסטים מתוך 'המחלה כמטאפורה' מאת סוזן סונטאג וכתיבת ויצירת דימויים משלו בעקבותיהם.
חיבורם של כל אלה ליחידה אחת הוא הספר שלפניכם."לאחרונה, להקת עטלפים כבשה את עץ הפיקוס שבחצר השכנים: חגים כל הלילה, מבהיקים להרף באור פנס הרחוב, אוכלים, מצייצים ונתלים על ענפי העץ. בבוקר אין לנו זכר. אור היום מבריח אותנו לפינות אפלות."