ברווח הצר שבין אוגוסט הבוער לחגים העמוסים לא נותר לנו הרבה זמן להיערך לארוחת החג. לקראת ראש השנה פנינו לנבחרת של מומחי אירוח, כאלה שיארחו אתכם גם בהתראה של חמש דקות ויגרמו לזה להראות קל להכעיס, כדי לסחוט מהם את כל הסודות, הטיפים וקיצורי הדרך שלהם לאירוח. מה הם מחביאים במזווה ובמקפיא? מה שובר הקרח האולטימטיבי שלהם? מהי המנה המנצחת שלהם ומה הדבר שהם הכי פחות אוהבים באירוח?
המארחת: לייזה פאנלים, או בשמה האמיתי – חגית. תקתקנית סירים ומילים בלתי נלאית. לא מכירים אותה עדיין? איזה כיף לנו שאנחנו הראשונים להכיר לכם את האישיות.
בכל פעם שאנחנו מרעננים את הפיד באינסטגרם, נראה שלייזה בעיצומה של עוד הפקת-ארוחת-ענק צבעונית שעושה חשק להתדפק על דלתה. אנחנו רק מוסיפים חלב לקפה הראשון של הבוקר ובמטבח שלה יש כבר 4 סירים על הכיריים, 3 סלטים שרק ממתינים לתיבול, 2 בצקים בהתפחה ואחת לייזה עם מניקור מושלם והמון הומור, שנינות ושפה אופיינית שמזהים למרחקים.
כל מתכון של לייזה מתובל בסיפור הומוריסטי, שוצף, קוצף, זורם, ממכר. הכל אצלה מהיר – הבישול, האפייה וגם המילים, כמו שהיא מגדירה את זה בבלוג שלה: "בתוך הבית יש חמישה דברים שאני די טובה בהם: לגדל ילדים, לשמוע מוסיקה, לראות סרטים, לבשל סירים, לערבב מילים – מילים וסירים, הם בחישות שאני אוהבת".
ככה אני אוהבת לארח
כשאני מארחת בוכטות של אנשים הכלל שלי הוא, שימו לב: מה שמסביב לעיקריות הוא העיקר! אני אוהבת שהשולחן מנוקד בהרבה סלטים משמחים, מרק אחד או שניים, תוספות של כרוביות תפוחי אדמה, אורז ושני לחמים טובים שקניתי מבעוד מועד.
לפני שמארחת מכניסה את הלחמים לתנור לכוננות קראנץ'. ואז כל המתיישבים מסוחררים מהריח המשכר של הלחם, מושחים את הקראנצ'י באיזה סלט או ממרח או טובלים במרק. מה צריך יותר תגידו לי?
יש גם פאדיחות
הסיפור הכי ידוע שלי, זו הפעם ההיא שהזמנתי את כל המשפחה המורחבת, כ-50 איש לשולחן הסדר. הייתי אחרי לידה שלישית, אבל החלטתי שלא רק שאני מארחת, אני גם מכינה הכל לבד מהגפילטע ועד המוס ועוגת החנק. ברור שבאמצע הדרך עם תינוק חדש וצרחן ועוד שניים שלא חוסכים, קיצרתי וחיפפתי פה ושם. "את הכנת את הגפילטע?" שאלה בת דודתי, המרתה סטיוארט של המשפחה, עם גבה אחת מורמת. "ברור" עניתי בלי להתבלבל. באמצע שטיפת הכלים נשמעה שאגה באוויר: "מצאתי!", בעודה מוציאה בשאט נפש ובתחושת ניצחון שלוש אריזות של גפילטע מוכן מהפח "ידעתי!" המשיכה הממזרה וקרצה לי. עד היום הסיפור הזה הוא בדיחה משפחתית שגורמת לי לעמוד בפינה נכלמת.
מנת הג'וקר שלי
אני לא רוצה להישמע מתנשאת, אלא רק רוצה להשוויץ ולומר שיש לי סט שלם של דגלונים: ממולאים, מרקים, סלטים, סירי אורז.
הכי חשוב לי לא להגיע מרירה ועצבנית לשולחן בגלל שכל היום "עמדתי על הרגליים", אז את הסירים אני מכינה תמיד יום לפני האירוח, וזה המקום לחלוק אתכם טיפ חשוב: דגים, ממולאים ומרקים הם הכי הכי טעימים יום למחרת.
ביום האירוח אני מכינה בדרך-כלל את המנות שדורשות טריות, כמו סלטים למשל, ומגיעה לשולחן עם חיוך של מיליון דולר.
כוננות אירוח
אין דבר כזה כוננות אירוח: אני אוהבת שמפתיעים אותי, כי אז אני הכי יצירתית. תמיד יש לי במטבח הכל, המטבח שלי הוא הלב הפועם של הבית. תמיד יש בבית ירקות לסלטים שאני חותכת בדקה, במקפיא יש לחם שעובר ישר לתנור, במקרר יש מטבלים ותמיד-תמיד יש איזה סיר שאריות אני עושה לו הסבה מקצועית. בכלל, אם יש לי שאריות, אז אני עפה – כל שארית היא התחלה של מנה יצירתית חדשה.
הטיפים שלי לאירוח
- המרכיב הכי חשוב באירוח מוצלח הוא האורחים. זה כל הקונץ. ממרום גילי הבנתי, שאם החברה מוצלחת, האירוח יהיה חלום גם אם האוכל לא משהו.
- תוסיפו עוד ידיים: ההבנה שהילדים (והבעל) הם גם מארחים, כולם לוקחים חלק: עורכים, פותחים, מסדרים את השולחן, מצחצחים את כלי הכסף (סתאאאם מי מחזיק כלי כסף בבית הזה? ומי מצחצח משהו, בקושי שיניים).
את הילדים אני שולחת לחדר שיוציאו משחקי קופסה \ יצירה \ אקסבוקס שמקסבוקס ויארחו את הילדים שבאים. זה הכי חשוב שיש, כי אם לילדים כיף למבוגרים ממש כיף.
שומרים על אווירה טובה
לא תמיד אפשר להזמין רק אנשים שכיף לנו איתם, זו ההזדמנות לתת בראש עם קוקטייל מהמם, קפיריניה, מרגריטה ופתאום כולם נסבלים יותר.
לעמוד הספר - לחצו כאן