הפרקים הראשונים דנים בשירת הוודות, שהן כתבי הקודש של ההינדואיזם שנתחברו באמצע האלף השני לפנה"ס, ובתפקידו הסגולי של המשורר-ההוזה הוודי.
ההרצאות האחרונות מתארות את השירה העדינה והמורכבת בשפה הקלאסית של דרום הודו, היא הטמילית, על דקדוק האהבה שלה.