בסדרת השיחות שלפנינו דן השופט כהן בנושא הצדק על כל גילויו ופגמיו בחיי המשפט, ביסוד הצדק המשפטי עומד על הצדק הכלל־ אנושי, שמידותיו ושיטותיו נסקרות בפרקים הראשונים. חוש־הצדק שבלב כל אדם, ורגישותו לכל אי־צדק המתגלה לעיניו, הופכים בידי מחוקקים ושופטים למעין כלי־עבודה, למצפן, שעמו חייבים הם לחקוק ולשפוט. אך התוצאה אינה תמיד צדק צרוף: מתגוללים לפנינו בשיחות אלה הצדק החוקי ליד אי־צדק חוקי; הצדק השיפוטי מול עיוותי השפיטה; צדק עונשי לעומת עוולות שבהפליות ובטעויות; הצדק השואף לאמת והמכשולים העצומים בדרך אל דין האמת. גם צדק חברתי וצדק מיטיב (החסד) אינם מת... גשמים כפי רצון מחולליהם. ועקרונות הצדק שבפי נביאי ישראל, אשר השופטים בישראל מצווים ללכת על־פיהם, נשארו ברובם בגדר משאלות שהגשמתן היא חזון למועד.
המחבר מדבר מתוך ניסיונו השיפוטי האישי, אך משחזר בשיחותיו דיני תורה ותלמוד, דברי נביאים וחכמים, והגות פילוסופים ומשפטנים לדורותיהם.